English
הקטלוגאודותעל האתרדף הבית
מנחם שמי
 
  
קורות חיים
1897 מנדל שמידט (מנחם שמי) נולד ב-15 בדצמבר בעיר בוברויסק, רוסיה הלבנה.
1910 עובר להתגורר אצל סבו בעיר הבירה מינסק, בגלל מחלת השחפת שממנה סבלה אמו.
1913-1912 לומד באקדמיה לאמנויות באודסה.
1913 לאחר מות אמו עוזב את רוסיה ומגיע לירושלים כתלמיד וחבר קומונה בבצלאל, בית ספר לאמנות ולמלאכות האומנות. יחד עם חברו יוסף לוין, מנהיג מרד בהנהלה.
1914 בפברואר מחלים ממחלת הקדחת. קשריו עם בצלאל מתנתקים. באוגוסט פורצת מלחמת העולם הראשונה.
1915 יורד למושבה רחובות לעבוד אצל האיכרים. שם נפגש עם תלמידי בצלאל אחרים, שנשלחו על-ידי בית הספר לעבוד עקב המצב הכלכלי הדחוק. מכיר את רבקה זאווין (1983-1898), ילידת חרסון, אוקראינה, שמשפחתה עלתה לארץ-ישראל ב-1906 והתיישבה ברחובות (אביה, תלמיד חכם, היה שם אופה ובעל מסעדה לחלוצים).
1916 חוזר לירושלים ונתפס על-ידי הטורקים כדי להישלח לדמשק כחייל. בהתערבות בוריס שץ, מנהל בצלאל, נשאר בירושלים כפועל בשירות הטורקים – ראשית כסתת ואחר כך כעוזר למהנדס – ועוסק בשיפוץ מבנים ממשלתיים. מקץ שבעה חודשי שירות נתקף בדיזנטריה קשה ומאושפז בבית חולים. משם מבריחה אותו רבקה לרחובות כשהוא לבוש בגדי אשה.
1917 מתחתן עם רבקה זאווין באפריל. מפחד הטורקים (בהיותו עריק), הזוג הצעיר עובר להתגורר במסחה, וחוזר לרחובות לאחר כיבוש דרום הארץ על-ידי הבריטים.
1918 מתגייס לגדודים העבריים. הולדת הבת נעמי ב-15 בדצמבר, ברחובות (ציירת. נפטרה בקיבוץ מעגן-מיכאל, 20.2.1983).
1920 משתחרר מהגדודים העבריים עם פיזורם ביולי וחוזר לרחובות, באוקטובר המשפחה עוברת לטבריה, שם מועסק בחצי משרה בהוראת ציור לתלמידי בית ספר יסודי. רבקה מלמדת מלאכת יד.
1922 באוקטובר עוברת המשפחה לחיפה ומשתקעת ברחוב גדעון. שמי מקבל משרה חלקית בהוראת ציור בבית ספר יסודי א'. רבקה מלמדת שם תפירה ומלאכת יד.
1923 ב-12 ביולי נולד הבן זאב (נהרג בתאונה ליד קיבוצו, מעגן-מיכאל, ב-8.2.1963).
1926 ב-29 במאי נולד הבן אהרון (המכונה "ג'ימי"; נפל בקרב ב-19.10.1948).
1928 מפרסם את "על ארצישראליות בציור (הערה קטנה)", בכתב-העת כתובים. בקיץ זוכה בתחרות על עיצוב התפאורה והתלבושות להצגה כתר דוד בתיאטרון הבימה. אוגוסט-אוקטובר: ביקור ראשון בפריז.
1929 משפחת שמי עוברת לדירה ברחוב ביאליק, ליד בניין העירייה בחיפה. ההצגה כתר דוד זוכה לשבחים במסע הופעות של הבימה באירופה. בנובמבר מצטרף ל"אגד אמני ארץ-ישראל", אך אינו משתתף בתערוכתם.
1930-1929 מצייר קריקטורות לשני עיתוני ערב בחיפה.
1931 מארק שאגאל מבקר בבית שמי באביב, משבח את עבודותיו ומעודדו לבקר בפריז.
1933-1931   אחראי לביצוע האמנותי של חגיגות הביכורים,
בבימויו של משה הלוי, בחצר הטכניון ובית הספר הריאלי בחיפה.
1935 מפרסם את המאמר "על אמנות הציור בארץ" בכתב-העת גזית. מתנתק מעיסוקו האינטנסיבי בעיצוב תפאורות לתיאטרון ומנסיעות תכופות לתל-אביב, ומקדיש את זמנו לציור בעכו.
1937 פונה במכתב להנהלת מוזיאון תל-אביב בבקשה לקיים תערוכת יחיד. נענה בחיוב אך חוזר בו עקב חילוקי דעות על חלל התצוגה. יולי-אוקטובר: ביקור שני בפריז. מבקר בתערוכות החשובות במסגרת היריד העולמי. מציג בעיר תערוכת יחיד (גלריה בילייה), ובה ציורים מתקופת עכו (נופים ודיוקנאות) ושתי תמונות שצייר בפריז. זוכה לביקורות חיוביות. מפגש עם חשובי אמני אסכולת פריז: שאגאל, סוטין, קרמן, קיקואין, מאנה-כץ, דוברינסקי, אברדם ואחרים.
1938 מפרסם בגזית את מאמרו "על אמנות הציור הצרפתית בזמננו: לתערוכה בפטי-פאלה, פריז". בסוף ינואר עוברת המשפחה לדירה ברחוב בצלאל 6 בהדר הכרמל בחיפה, שבה התגורר עד מותו. זוכה בפרס ע"ש דיזנגוף ותמונת נוף שלו נרכשת על-ידי מוזיאון תל-אביב. ביוני מבקר בחניתה ומתעד את חיי המתיישבים, שאך זה עלו על הקרקע.
1941 מפרסם בגזית את המאמר "דרכנו בציור".
1942 זוכה בפרס ע"ש דיזנגוף: ציורו נוף בטבריה נרכש על-ידי מוזיאון תל-אביב. מפרסם בגזית את המאמר "ציור הנוף בארץ". באוקטובר מתגייס לצבא הבריטי (פלוגת המהנדסים המלכותית 745). לאחר אימונים בקהיר נשלח לאל-שאט ליד סואץ, ועוסק בעבודות שיפור פני המחנה.
1943 מקבל אוהל באל-שאט המשמש לו למגורים ולעבודה. מתמסר לציור בזמנו החופשי: נושאים מחיי הצבא והסביבה. דואג לקישוט המחנה. ביולי הפלוגה עוברת לבנגזי, לוב. שמי מסייע למורי בית הספר היהודי המקומי בהוראת הציור. מצייר לראשונה נושאים יהודיים.
1944 בפברואר מבקר את משפחתו בארץ. באפריל הפלוגה עוברת לאיטליה ומוצבת בבנוונטו (Benevento). מבקר בנאפולי הסמוכה. באוגוסט מבקר ברומא, המשוחררת מאז ה-4 ביוני. בספטמבר הפלוגה עוברת לנאפולי.
1945 בפברואר מכין תפאורה להצגת פורים של חברו שמחה אייזן ומקשט את המחנה לקראת החג. במרץ מטייל בקפרי ובסורנטו. באפריל חנה רובינא מבקרת באיטליה, מציגה בפני החיילים, צופה בתערוכת שמי במועדון החיילים ברומא ומקבלת במתנה תמונת נוף של נשים קוצרות. במאי הפלוגה זזה צפונה. שמי מבקר בטוסקנה ובפירנצה. במאי חונים בעמק הפו ומגיעים למילאנו. ביולי מבקר בוונציה ומבצע רישומים רבים. באוגוסט נוסע לפריז ברכבות ומבקר את אחיו אשר. באוגוסט-ספטמבר שוהה במחנה נופש לחיילים על אי בסביבות ונציה ומצייר בוונציה. בתחילת דצמבר חוזר ארצה וב-22 בחודש משתחרר משירותו הצבאי. ב-25 בדצמבר נערכת לכבוד שמי מסיבת חברים בקפה "כסית" בתל-אביב.
1946 חוזר להוראת הציור בבית הספר. מלמד ערב בשבוע באולפן של ההסתדרות ברחוב החלוץ.
1947 רואה אור ספר לבני הנעורים חייל חוזר לארץ-ישראל, שהכין עם צבי ברמאיר בתקופת הצבא ובו איוריו. הולדת הנכד אבנר, בנה של נעמי (נפל במלחמת יום הכיפורים, 21.10.1973). שוכר דירה בצפת. מצייר נופים ותפנימים של בתי כנסת עתיקים בעיר.
1948 צפת מנותקת. משוחררת על-ידי הפלמ"ח ב-10 מאי. מקבל בית בצפת ומשפץ אותו. 19 באוקטובר: הבן אהרון-ג'ימי נהרג בקרב "המשלט המשותף" באזור הר-טוב, בהיותו מפקד פלוגה בפלמ"ח. נקבר בבית הקברות הצבאי בקריית-ענבים.
1949 מתכנן ומקים אנדרטת זיכרון לחללי חטיבת "הראל" בקריית-ענבים, יד זיכרון לבנו ולחבריו. נוסע עם רבקה ברחבי הארץ כדי לאסוף חומר ועדויות לספר חברים מספרים על ג'ימי. משפץ את ביתו בצפת לקראת החורף. דוחה הצעות לעבודה בתיאטרון ובאופרה.
1950 פונה למוזיאון תל-אביב בבקשה לקיים תערוכת יחיד בנובמבר או בינואר 1951. משתתף בביינאלה בוונציה וזוכה בפרס.
1951 זוכה בפרס ע"ש דיזנגוף ותמונתו נוף בצפת נרכשת על-ידי מוזיאון תל-אביב. באפריל נחנכת האנדרטה בקריית-ענבים. ימים ספורים אחר כך נופל למשכב. נפטר ב-10 ביולי בחיפה ונטמן בבית העלמין בקריית-ענבים בקרבת קבר בנו אהרון ובצלה של האנדרטה שהקים. תערוכת היחיד שתוכננה להיפתח במוזיאון תל-אביב במאי הופכת לתערוכת זיכרון (דצמבר 1952 – ינואר 1953).
מנחם שמי
אודות האמן
קורות חיים
חתימות האמן
תערוכות
עבודות תיאטרון
פרסומים
ביבליוגרפיה
יולה עיצוב גרפי ובניית אתריםעמותת מנחם שמי להנצחת מורשתו של הצייר מנחם שמי

 בניית אתרים   סטנדרט